"יש מחיר לבנייה לקויה- ואנחנו הצרכנים משלמים אותו, זאת מבלי לדעת על כך". כך מצהיר ראש החוג לניהול הבנייה בטכניון, פרופסור יחיאל רוזנפלד, שערך עבודת מחקר מקיפה על ליקויי הבנייה בישראל.

"מעל ל-10% מעלויות הבנייה שאנחנו משלמים כיום הם על היעדר איכות, כשבתחשיב העלויות ניתן למנות את עלות התיקונים, עלות רכישת החומרים הנוספים וגם התארכות משך התיקון והעלויות המשפטיות", מעריך פרופסור רוזנפלד.

על פי המחקר, מדובר באחוז משמעותי של ליקויים קטנים, שעלות התיקון שלהם אמנם זניחה, אבל מספרם הרב יוצר על ענף הבנייה משקולת כלכלית כבדה. חלק ניכר מהליקויים הללו נסתרים מן העין ואינם מתועדים כלל במהלך בקרת האיכות הנערכת אתר הבנייה, ולמרות זאת היזמים נוהגים לתמחרם בתחשיב העלויות של הפרויקט בהסתמך על ניסיון העבר.

יוצרי הליקויים, הפוסחים על הליקויים וחושפי הליקויים

פרופסור רוזנפלד: "על פי ממצאי המחקר, התהוותה מערכת תלת־שלבית שבה הפועלים מסווגים כ-"יוצרי הליקויים", כשלאחריהם יישנם את העובדים אשר מגיעים לבנות בשלבים המתקדמים יותר ומנהלי העבודה, המכונים במחקר שערכנו "הפוסחים על הליקויים", זאת משום שהם בוחרים להתעלם מהליקויים, ולבסוף יישנם "חושפי הליקויים", שלרוב מדובר ברוכשי הדירות אשר חושפים את הליקויים רק לאחר האכלוס, כשלא פעם מלווה החשיפה בהתכתשות משפטית ממושכת עם הקבלן".

ליקויים שעלולים לגרום לבניינים להיוותר נכים לעד

"מעבר לעוגמת הנפש, לזמן ולמחיר שמשלמים רוכשי הדירות על הטיפול בשפע ליקויי הבנייה, קיימת גם בעיה אקוטית: לא כל הליקויים ניתנים לתיקון לאחר אכלוס הדירות, וליקויים שקשורים לחיפוי אבן או נזילות ואיטום נכון עלולים לגרום לבניינים להיוותר נכים לעד, כאשר כל התיקונים הללו הם בבחינת תיקוני פלסטר שייאלצו לעבור על בסיס תקופתי קבוע". כך קובע פרופסור רוזנפלד ומוסיף שלאור המציאות הזו, מתמחרים היזמים את הליקויים האלו ומוסיפים אותם לתחשיב העלויות של הדירות.

דיונים משפטיים במשך 15 שנים על ליקויים חמורים ביסודות הבניין

הסיפור הבא עשוי להמחיש מדוע חברות הבנייה מתייחסות בשוויון נפש אל הבנייה הלקויה בפרויקטים שלהן: קיים סיכוי גבוה שהליקויים לא ייחשפו, או שייחשפו רק לאחר פקיעת האחריות, ובנסיבות מסוימות שוחקת חברת הבנייה את רוכשי הדירות בדיונים ממושכים עד אין סוף בבתי משפט.

לפני מספר חודשים מסר בית המשפט העליון פסק הדין על תביעה מתמשכת בין רוכשי דירות בפרויקט שכונה "רמות שלום" בבאר שבע לבין חברת הבנייה "יהלומית פרץ", תביעה שהוגשה בשנת 1998. הסיפור מגולל תסריט אימה של כל מי שמתכנן לרכוש דירה: סדקים בקירות, חשש כבד ליציבות המבנה בעקבות ליקויים חמורים ביסודות הבניין והכרזה על הבניין כמבנה מסוכן.

שנים ממושכות של סבל, ופיצוי של 525 אלף שקל לכל משפחה

כבר במהלך אכלוס הדירות בשנת 1998 החלו להיחשף סדקים רבים בקירות הבתים. חברת יהלומית פרץ תיקנה אמנם את הסדקים, אך התיקון לא פתר באופן סופי את הבעיה, ובעוד מנסה החברה לאתר את מקור הבעיה החל לעלות חשש ליציבותו של הבניין, ועיריית באר שבע הכריזה על איסור שימוש במספר דירות למשך כמה חודשים.

באותה השנה תבעו הרוכשים את החברה בגין ירידת ערך הנכס ועוגמת נפש. לאחר מסכת ארוכה של פסיקות וערעורים הגיע הדיון לפתחו של בית המשפט העליון, כשבהכרעת הדין ציינה השופטת: "אי הפנמת החשיבות להקמת יסודותיו של המבנה ללא קיצורי דרך גרמה לדיירים לשנים ממושכות של סבל", ופסקה שכל רוכש יפוצה ב-525 אלף ₪.