הנדסה לקויה = מבנה מסוכן: המחיר של טעויות הבנייה בעבר
הרבה מבניינים שהוכרזו בשנים האחרונות כ"מסוכנים" לא הפכו לכאלה בן לילה.
מדובר במבנים שנולדו עם פגמים הנדסיים מובנים – תוצאה של תכנון חסר, פיקוח רופף או שימוש בחומרים לא מתאימים.
איפה זה התחיל?
שנות ה-50–70: תקופת בנייה מואצת במדינה צעירה – ביקוש אדיר לדיור, מחסור במהנדסים מנוסים, שימוש בסטנדרטים נמוכים יחסית, ולעיתים קבלנים שלא הקפידו על פרטי בטיחות.
חומרים זולים ולא מותאמים: שימוש במלט באיכות נמוכה, ברזל חלוד, יציקות חלקיות או קירות בלוקים דקים מדי.
פיקוח רופף: מערך הבקרה העירוני היה מינימלי, והקבלן לרוב היה "השופט והמבצע" של עצמו.
הנדסה לקויה בתכנון: עמודי תמיכה לא במיקום נכון, עומסים לא מחושבים, מרפסות ומעקות שלא עמדו בתקן.
שורש הבעיה – איך נולדו בניינים מסוכנים?
מחסור במהנדסים מנוסים בשנות המדינה הראשונות – ישראל קלטה גלי עלייה עצומים, והביקוש לדיור היה מהיר. קבלנים רבים הסתמכו על פתרונות קצרי טווח ולא תמיד על הנחיות הנדסיות מחמירות.
שימוש בחומרים ירודים – מלט מקומי באיכות נמוכה, חול לא שטוף (עם מלחים שגרמו לקורוזיה), וברזל זיון ללא ציפוי הגנה.
פיקוח כמעט אפסי – מחלקות ההנדסה העירוניות היו מצומצמות, והבדיקות בפועל בשטח היו מעטות. במקרים רבים, אותו קבלן היה גם המתכנן, גם המבצע וגם "המפקח".
תכנון לקוי – חישובי עומסים חלקיים, עמודים במיקום לא נכון, גשרים ומרפסות שלא תוכננו לעמוד לאורך עשרות שנים.
מקרים אמיתיים שהמחישו את הסכנה
קריסת המרפסות בחדרה (2013): בניין בן 40 שנה, שבו התנתקו לפתע מרפסות שלמות מהחזית. חקירה העלתה שימוש בחומרי בנייה ירודים ותכנון חיבור חלש.
בית שאן (2001): קריסת מבנה בשכונת מגורים ותמותה של ארבעה דיירים – תוצאה של יסודות לקויים ושימוש בבטון חלש.
מרפסות בגבעתיים (2018): קריסה של אלמנטים בבניין ישן, הדגישה שוב את נזקי הקורוזיה בברזל הזיון וחוסר הטיפול המונע מצד הדיירים.
בניין בחולון (2021): התפנות מיידית של מאות דיירים לאחר התפוררות עמודים נושאים, שנבנו בבטון לא איכותי, והזנחה בתיקון ליקויים במשך שנים.
מקרים אלו הראו באופן חד-משמעי: כשלי הבנייה של העבר הופכים לסכנת חיים בהווה.
מה המשמעות ההנדסית?
סדקים קונסטרוקטיביים: לא מדובר רק בפגם אסתטי – אלא בהתרעה לכך שהמבנה מאבד יציבות.
קורוזיה בברזל: ברזל הזיון שלא כוסה בשכבת בטון בעובי הנדרש (כפי שמחייב התקן הנוכחי) נחשף ללחות, מתנפח ומפורר את הבטון סביבו.
עמודים חלשים: בבניינים שנבנו ללא הקפדה, לעיתים נמצא עמודים בקוטר קטן מדי או בטון בעל דרגת חוזק נמוכה (C20 ומטה).
חיבורים לקויים: מרפסות שלא חוברו לעמודים בצורה נכונה – סכנה לקריסת אלמנטים.
אחריות משפטית וכלכלית
כאשר מתגלה כשל הנדסי במבנה ישן, לרוב הקבלן המקורי כבר לא קיים או לא ניתן לאתרו. לכן, האחריות נופלת ישירות על הדיירים.
העירייה יכולה להוציא צו מבנה מסוכן, לחייב את הדיירים במימון השיקום ואף להטיל קנסות אם אין שיתוף פעולה.
בנוסף – חברות הביטוח מסרבות לכסות נזקים כאשר המבנה הוגדר כמסוכן ולא בוצעו עבודות שיקום.
המשמעות: במקרה של אסון – העלויות נופלות ישירות על הדיירים עצמם.
מבנים רבים בארץ סובלים מליקויי בנייה והסיבות לליקויים מגוונות, אחד הליקויים הנפוצים ביותר קשור לכשלים בתכנון ההנדסי ובהמשך גם פיקוח הנדסי בשטח שלא נצמד לתכניות הבנייה ואו שלא פיקח באופן צמוד ומקצועי על שלבי הביצוע השונים.
תפקידו של מהנדס הקונסטרוקציה
תפקידו של מהנדס הקונסטרוקציה הוא לתכנן את תכנית הקונסטרוקציה של המבנה באופן כזה שניתן יהיה "להגשים" את התכנית האדריכלית ומתוך כך את הדרישות של מי שהזמין את הבנייה.
כחלק מעבודתו מהנדס הקונסטרוקציה צריך לשים לב לפרטים רבים העשויים להשפיע על הביצוע והתקינות של המבנה.
ניתן למנות ארבעה נושאים שהם מהותיים:
1. כוחות הטבע שישפיעו על המבנה והתאמתה של הבנייה אליהם (למשל סוג הקרקע ותנועות אפשריות שלה).
2. סוג, כמות ואיכות החומרים והדרכים בהם יש להשתמש בהם בכדי לבנות את המבנה.
3. החוקים והתקנות שיש לעמוד בהם.
4. מידת ההיתכנות של התכנית האדריכלית במציאות וביצוע שינויים על מנת שהבנה יקום.
האדריכל והקונסטרוקטור
ליקויי בנייה רבים נוצרים דווקא מכשל תכנוני אדריכלי.
טעות נפוצה ביותר היא תכנון לא נכון של עוביים של קירות אשר אמורים להיות נושאים עומסים בתוך המבנה ולהחליף עמודי תמיכה, תפקידם לתמוך בתקרה ולהגדיל את רמות העומס למ"ר האפשריות.
בבניינים ישנים לא היו עמודים בכלל וכל המבנה נבנה על חשבון קירות נושאים עומסים ופירוקם הוביל לתאונות קשות כמו נפילת התקרה המפורסמת ברחוב הרצל בת"א.
כשל תכנוני נוסף הוא גובה המילוי הנדרש מתחת לרצפות.
תכנון לא נכון של גובה המילוי יכול ליצור מצבים בהם אין מספיק מקום למילוי מה שיכול לגרום לקושי ליצור שיפויים שיאפשרו ניקוז יעיל של מים (במרפסות למשל).
גם כאן מהנדס קונסטרוקציה יכול להבחין בכשל ולדרוש תיקון.
דוגמאות לתכנון הנדסי שמובילים לליקויי בנייה
שלד: אי התאמת חלקים משלד המבנה לתנאי הקרקע יובילו לשקיעה או לתזוזה של שלד הבניין.
מצב כזה יכול לגרום לתזוזה חלקים שונים במבנה להתרחקות של אלמנטים ולסדקים בבטון ובקירות, כל אלה יכולים לבסוף להגדיר את המבנה כמסוכן.
שיפועים: שיפועים של גגות לא תוכננו נכון ו\או ניקוז הגגות לא תוכנן כראוי. מקרה כזה יכול לגרום להצטברות של מי גשמים על גגות.
גם אם איטום הגג נעשה כראוי, עמידה של מים על גג המבנה תוביל לבסוף לחדירה של מים אל הבטון שמתחת לאיטום ומשם לרטיבות בתוך הבית.
אגב, רטיבות יכולה להביא גם לפגיעה בחיפויים או בטיח דבר שיכול בסופו של דבר להגדיר בניין כמבנה מסוכן.
בחירת חומרים: במידה והקונסטרוקטור בחר שלא בכוונה להשתמש למשל בסוג בטון שלא מתאים לדרישה הרלוונטית מעמודים התומכים במבנה,
הדבר יכול להוביל לאי עמידות של המבנה ולתנועות שלד שיכולות לגרום לסדקים.
כמובן שגם קבלן לא מיומן יכול לעשות בכוונה או שלא בכוונה שימוש בחומרים הלא נכונים או באופן שאינו מתאים.
חשוב להבין שכאשר התכנון ההנדסי לקוי יכולים להיווצר ליקויי בנייה שעשויים להוביל לכך שהמבנה יוגדר כמבנה מסוכן.
ברוב רובם של המקרים מסוכנות המבנה תבוא לידי ביטוי אחרי מספר שנות שימוש במבנה.
נדיר מאוד שמבנה מוגדר כמסוכן בשנים הראשונות לאחר בנייתו.
כמובן שהתכנון הלקוי לרוב נגרם כתוצאה מחוסר תשומת לב של המהנדס לפרטים מסוימים.
דבר זה יכול להוביל להוצאות שיפוצים ושיקום גבוהים מאוד אשר יצאו מכיסם של הדיירים החדשים יחסית.
איך פיקוח הנדסי יכול להוביל להגדרת מבנה כמסוכן
במקרה של פיקוח אנחנו למעשה רוצים לוודא שהקבלן לאיטום ושיקום מבנים את הבנייה עומד בתכניות מכל הבחינות.
על מהנדס מפקח להיות בקיא בפרטי התכנית, במשמעויות של כמות ואיכות חומרי הבנייה הנדרשים,
וכן בנזקים האפשריים שיכולים להיווצר כתוצאה מרשלנות בבנייה וממעשה זדון, חס וחלילה.
במקרה של אי עמידה של ביצוע המבנה בתכנית המקורית, הליקויים יכולים להיות מגוונים.
ליקוי שיכול לגרום לסכנה יכול להיות למשל בנייה לא נכונה של קורות תומכות או מרווח לא נכון בין אלמנטים תומכים.
על המהנדס המפקח לעקוב באופן יסודי אחר העמידה של הבנייה בתכנית.
קבלנים עשויים לנסות לחסוך בעלויות ע"י שימוש בחומרי בנייה בכמויות או באיכויות לא מספקות.
מהנדס מפקח צריך להיות ער למצבים כאלה ולוודא שהחומר בו נעשה שימוש מספק מבחינת האיכות ומבחינת הכמות.
דוגמאות לליקויים שיכולים להיווצר כאשר הפיקוח אינו הדוק מספיק
ריצוף: מלאכת הריצוף היא אמנות הדורשת מיומנות רבה.
שקיעת רצפות, רעדת רצפות, סדקים וכדומה יכולים להגרם גם כתוצאה מאי התאמה של ביצוע הריצוף לתכניות.
מילוי לא מספק מתחת לרצפה בגלל רשלנות של קבלן או בגלל היעדר מקום בזמן התכנון\ביצוע יכולים להביא לרצפה לקויה.
דלתות: אי התאמת ביצוע הבנייה לתכנית יכול להוביל למצב בו המקום שהושאר לדלת מתוכננת גדול או קטן מהמתוכנן.
לרוב ניתן לתקן טעויות קטנות במצב כזה באמצעות משקופים, אבל סטייה משמעותית יכולה להוביל למרחק גדול מדי בין הרצפה לדלת.
הבעיה משמעותית מכיוון שרוב הדלתות מיוצרות היום בגדלים סטנדרטיים. התאמת דלת ייעודית היא עניין יקר.