בדק בית לאיתור ליקויי טיח פנים וטיח וחוץ

עבודות הטיוח נחשבות עוד משחר ההיסטוריה לאלמנט קבוע בהליכי הבנייה והשיפוצים, ומהוות את שלב הביניים בין הקמת שלד המבנה והמשך התשתיות לצורכי מגורים או צרכים אחרים. הטיח העשוי על פי רוב מאגרגט (לרוב חול דק), וחומר מליטה (גבס או סיד וצמנט) ומשמש כשכבת חיפוי בסיסית ומרכזית, פנימית וחיצונית בכל מבנה, מעל לתשתיות שלד הבית ויציקות הבטון. הטיח משמש, למעשה, למגוון רחב של מטרות שונות, החל מיישומו כבסיס לשכבות צבע ו\או לצורכי איטום ובידוד תרמי ואקוסטי וכלה בעשיית שימוש בו כחומר גמר סופי (טיח שפריץ)

 

סוגי טיח חיצוני ואו פנימי

ניתן לסווג את סוגי הטיח לשתי קטגוריות עיקריות:

טיח פנים- מיועד להקניית מראה אחיד וחלק לקירות הפנים וכתשתית לצבע. טיח הפנים מחויב להיות מיושם בשתי שכבות לכול הפחות, כששכבת הבסיס הנה שכבת היישור בעוד שהשכבה השנייה מהווה את שכבת גמר (שליכט). השכבה הראשונה עבה וחזקה יותר, ולפיכך מורכבת מחול גס, צמנט וסיד ומבוצעת בעובי 10 מילימטרים בקירוב. שכבת הגמר מיושמת בעובי של כ- 2 מילימטרים, זאת לאחר שהשכבה הראשונה יבשה באופן מלא ומכילה כמות גבוהה יותר של סיד רווי חול דק. בשלב הסופי של עבודת הטיוח נערכת בדיקה בעזרת סרגל ארוך, כדי לוודא שהטיח אכן מישורי לחלוטין, ולאחר מכן משייפים את הטיח לקבלת מראה חלק.

טיח חוץ- טיח החוץ נחשב לאחד מסוגי הגמר הפופולריים ביותר. הטיח משמש לכיסוי קירות המעטפת לצורך הגנה על המבנה כנגד חדירת מים למבנה ופגעי מזג האוויר, להקניית בידוד תרמי ו\או אקוסטי על פי צרכים ולשוות לחזיתות מראה אסתטי נאה לאורך זמן. טיח החוץ מיושם בשלוש שכבות, כשהשכבה הראשונה היא שכבת הרבצה העשויה מטיח צמנט שעוביו נע בין 3 עד 5 מילימטרים ומשמשת לאיטום הקיר מפני חדירת מים מבעד לקירות החוץ ולהקניית בסיס איכותי לשכבה השנייה. השכבה השנייה היא שכבת היישור, ומטרתה ליישר את פני המשטח ולסגור את כל הליקויים וחוסר הדיוקים שנעשו בעבודות הבנייה. שכבת היישור נעשית לאחר שהשכבה הראשונה יבשה לחלוטין, לרוב ביום המחרת. השכבה המיישרת נדרשת להיות חזקה ועמידה דיה כדי לספוג את עומסי השכבות שמעליה. השכבה השלישית היא שכבת הגמר (שליכט) דקורטיבית שלפיה נקבע המראה הסופי והמיוחד של חזית הבניין.

 

ליקויי טיח פנים

תקן ישראלי 1920 קובע שטיח פנים (על כול שכבותיו) נדרש להיות בעובי של 15 מ”מ בקירוב. תקופת הבדק על טיח פנים היא שנה אחת ממועד קבלת הדירה מהקבלן ותקופת האחריות היא שלוש שנים מסיום תקופת הבדק. להלן פירוט ליקויים אפשריים בטיח הפנים:

קירות במראה עקמומי (“גלים בטיח”)- מומחי בדק בית ואנשי מקצוע נוהגים לכנות את התופעה כ- “גלים בטיח” או “מישוריות בלתי מפולסת”. התופעה נובעת על פי רוב מעבודת טיוח לא מדויקת ובלתי מקצועית. תקן 1920 מתיר עקמומיות של עד 4 מ”מ לכול היותר.

טיח בעובי בלתי אחיד בין חלקי הקיר השונים- מדובר בליקוי נוסף הנובע מעבודת טיוח חובבנית ובלתי מדויקת כשהתוצאה גם במקרה הזה הוא קיר במראה עקמומי. הסטייה המרבית המותרת על פי תקן 1920 היא 1.5 ס”מ לכול היותר עבור קיר שאורכו 3 מטרים.

אופי הליקוי- לעתים קשה לקבוע אם העקמומיות של קיר נובעת מעבודת בנייה רשלנית או עבודת טיוח לקויה. במידה ואין מדובר בליקוי בנייה אלא בעבודת טיוח לא מדויקת, שהרי הליקוי ניתן לתיקון ולפיכך אינו מייצר בדירה ירידת ערך.

שיטת הבדיקה- הבדיקה נעשית על ידי הצמדת סרגל שאורכו 30 ס”מ אל פני הטיח לצורך מדידת המרווח שבין פני הטיח והסרגל. בדיקה זו מבוצעת בכמה מקומות שונים על פני הקיר.

 

ליקויי טיח חוץ

עם השנים, נוטה טיח חוץ להתקלף ו\או לדהות, אם בשל בלאי טבעי או בהשפעת מגוון גורמים סביבתיים, בהם כלורידים למיניהם, לחות רווית מלח האופיינית לאזורים גאוגרפים בסמיכות אל הים, עשן ופיח בסביבות אורבניות וכיוצא בזה. על מנת לשמר את המראה האסתטי של הבניין לאורך זמן, מומלץ לחדש את טיח החוץ מידי 20 – 15 שנים. ת”י 1920 קובע את הרכבן ועוביין של שכבות הטיח השונות, וכן את רמת הסטייה המרבית המותרת בטיח החוץ. על פי הוראות התקן, מחויב טיח החוץ להיות מישורי, אנכי ודבוק בצורה איכותית אל הרקע שמתחתיו. להלן פירוט הליקויים הנפוצים בטיח החוץ:

היווצרות סדקים בטיח החוץ- ישנם כמה סוגים שונים של סדקים בטיח חוץ כגון סדקי טמפרטורה, סדקים נימיים שרוחבם נמוך מ- 0.3 מ”מ, סדקים תרמיים וסדקים שמקורם בשכבת הרקע שעליה הטיח יושם. תקופת הבדק היא שנה אחת ממועד מסירת הדירה ותקופת האחריות היא שלש שנים מסיום תקופת הבדק.

אופי הליקוי- ליקוי זה איננו מייצר במבנה ירידת ערך מאחר והוא ניתן לתיקון.

אופן התיקון- שיטת הטיפול בסדקים נבחרת בהתאם לרוחבם. סדקים שרוחבם פחות ממילימטר (כמו לדוגמה סדקי טמפרטורה או סדקים נימיים) ניתנים לתיקון באמצעות התזת טיח גמיש עם יכולת גישור על פני סדקים קטנים. במידה והסדקים ברוחב העולה על מילימטר אחד, יש להגדילם עד לעומק של 10 מילימטרים ורוחב של כ- 5 מילימטרים בקירוב, למלא אותם בחומרים גמישים וליישם שכבת טיח עליונה מעל לקיר.

 

התנתקות ונשירת טיח החוץ- לא אחת קורה שחלקים מטיח החוץ מתקלפים, מתנתקים ונושרים. הגורם המרכזי לכך קשור על פי רוב לחוזק הידבקות נמוך של הטיח אל שכבת הבסיס שעליה הוא מיושם, זאת בשל אי התאמה כימית בין שכבת הטיח לשכבת הרקע. תקופת הבדק על ליקוי זה היא שבע שנים ממועד העברת הדירה מהקבלן לרוכש. תקופת האחריות היא שלש שנים מסיום תקופת הבדק.
אופי הליקוי- ליקוי זה ניתן לתיקון לפיכך איננו מייצר במבנה ירידת ערך.

שיטת הבדיקה- תקן 1920 מגדיר, אמנם, הן את רמת ההידבקות הנדרשת והן את טכניקת הבדיקה המבוצעת במעבדה מסומכת בלבד. כול בדיקה אחרת שלא במעבדה מסומכת עשויה להעלות חשד לליקוי, אך אין לה תוקף משפטי ולא ניתן להסתמך עליה בבתי המשפט.

אופן התיקון- הטיפול כרוך בהחלפת אזורי הטיח שמתנקים. התיקון כרוך בהחלפת טיח של החזית כולה, זאת כדי למנוע היווצרות של טלאים בלתי אסתטיים מעל לחזית המשופצת.

 

טיח תרמי

טיח תרמי הנו טיח חוץ המשמש להקניית בידוד תרמי בקירות החוץ. יישום הטיח נעשה ב- 3 שכבות. השכבה הראשונה היא שכבת ההרבצה המורכבת ממלט ומוספים שונים שמטרתם להוות מצע ולשפר את כושר העבידות וההידבקות של הטיח התרמי אל הקיר. עובי שכבת ההרבצה נדרש להיות 6 מ”מ לכול הפחות. מעליה מיושמת שכבת הטיח התרמי העשויה מצמנט, גרגרי פוליסטירן מוקצף, אגרגטים ומוספים שונים. התערובת מגיעה בצורתה היבשה אל אתר הבניה ושם מוסיפים לה מים. שכבת הטיח התרמי מיושמת בעובי שבין 4 עד 6 מ”מ בהתאם לאזורי האקלים. השכבה השלישית היא שכבת גמר המורכבת מאגרגטים ומוספים דוחי מים ומיושמת בעובי שבין 6 עד 8 מ”מ.

 

בדיקת ליקויי טיח תרמי

התקן הישראלי 1414 מגדיר את הרכבו של הטיח התרמי, את תכונותיו, את חוזקו וכן את התנגדות הטיח מבחינה תרמית ושיטת הבדיקה. באופן עקרוני, נדרש הטיח התרמי לעמידה בכל דרישות התקינה הרלוונטיות לטיח חוץ סטנדרטי בהתאם למפורט לעיל. יחד עם זאת, הטיח התרמי נוטה לספוג מים, לפיכך זוכה שכבת ההרבצה התחתונה של הטיח התרמי לחשיבות קריטית מאחר והיא זו שאוטמת את הקיר כנגד חדירת מים. באופן כללי, כל הליקויים האופייניים לטיח חוץ עשויים להתרחש גם בטיח התרמי, לרבות סדיקה, התנתקות ונשירת טיח וחדירת מים מבעד לטיח לקירות הפנים. בנוסף, קיימים ליקויים האופייניים לטיח תרמי בלבד, בהם:

חוזק הידבקות ובידוד תרמי נמוכים- ליקויים אלו נובעים מאי עמידה בדרישות התקן, אם מבחינת הרכבו של הטיח התרמי ו\או אופן היישום.

שיטת הבדיקה- ניתן לערוך את הבדיקה במעבדה מוסמכת בלבד על ידי לקיחת דגימה מהקירות.

אופן התיקון- בין אם מדובר בחוזק הידבקות נמוך או בידוד תרמי לקוי, האופציה היחידה לתיקון הבעיה היא קילוף הטיח התרמי מהקיר ויישומו מחדש.